מאירי על שבועות, הקדמה

1 אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת שבועות היא מסדר נזיקין והורגלנו בלמודה אחר מסכת מכות לסבה אשר הזכרנו בפתיחת החבור והיא כוללת שמנה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' שבועות שתים ב' ידיעות הטומאה ג' שבועות שתים והוא הנקרא שבועות בתרא ד' שבועת העדות ה' שבועת הפקדון ו' שבועת הדיינין ז' כל הנשבעין ח' ארבעה שומרים וענין המסכת כלו אמנם הוא סובב לבאר עניני השבועות כלם על אפניהם ותחלת הדברים צריך שתדע תחלה דרך כלל שענין השבועה יפרד לארבעה ראשים ומהם התילדו כל המינים והפרטים המבוארים בזאת המסכתא הראשון הוא שבועת שקר והיא הנקראת בלשון תלמוד שבועת בטוי והשני הוא שבועת שוא והשלישי שבועת העדות והרביעי שבועת הפקדון וביאור ענינם בקצרה דרך כלל הוא ששבועת בטוי הוא שנשבע בדבר שאינו מצד עסק ותביעת אחרים עמו אלא שמתעורר מעצמו ונשבע שאעשה כך או שלא אעשה שעשיתי או שלא עשיתי והיא חלוקה לארבעה פנים שתים להבא והוא שאוכל היום ולא אכל או שלא אוכל היום ואכל ושתים לשעבר והם שאכלתי ולא אכל או שלא אכלתי ואכל וכל שעבר על שבועתו במין זה במזיד לוקה חוץ מאוכל ולא אכל לדעת רוב פוסקים כמו שיתבאר בגמרא ג' ב' ואזהרתו מלא תשבעו בשמי לשקר ובשוגג מביא קרבן עולה ויורד האמור בפרשת ויקרא בפסוק נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב כלומר להרע לעצמו או להיטיב לעצמו והקרבן הוא כשבה או שעירה לעשיר ושתי תורים לעני ועשירית האיפה לדלי דלות:

2 שבועת שוא הוא גם ממה שאינו בא לעסק ותביעת אחרים אלא ששבועתו מתבררת לשקרות תיכף שיצאה מפיו והיא חלוקה גם כן לארבעה פנים האחת שנשבע שהוא כן על דבר הידוע לכל שאינו כן כגון על עמוד של שיש שהוא של זהב השנית כגון שנשבע שהוא כן על דבר הידוע לכל שהוא כן בלא פקפוק קצת אדם כגון שנשבע על אבן שהיא אבן השלישית שנשבע על דבר שהוא נמנע שיעשהו כגון שיעלה לרקיע או שיעמוד שלשה ימים בלא שינה או עשרה ימים בלא אכילה וכיוצא באלו משאר הנמנעות הרביעית שנשבע לבטל את המצוה אם לבטול מצות עשה אם לבטול מצות לא תעשה כגון שנשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח או שיעשה מלאכה האסורה בשבת או יאכל חזיר וכיוצא באלו והרי דברים אלו הם כמי שנשבע על הנמנעות אבל אם נשבע על קיום המצוה או על ביטול העבירה אע"פ שכבר הוא מושבע ועומד ושבועתו בחנם עד שמתוך כך אין כאן שבועת ביטוי והיה לנו לומר שהיא שבועת שוא מ"מ הואיל ודרך הערה הוא עושה אין זה שבועת שוא כמו שיתבאר וכל שעבר בשבועות אלו במזיד לוקה ואזהרתו מלא תשא ובשוגג פטור מכלום:

3 שבועת העדות אף היא אינה באה על עסק אחרים עמו אלא על עסק אחרים באחרים שמזקיקין אותו ותובעים ממנו להעיד להם במה שהוא יודע באותו ענין והוא נשבע שאינו יודע או שיודע בדרך זה ולא בדרך זה ואח"כ הודה וכן אם השביעו התובע וקבל שבועתו ואמר אמן שכל מיני השבועות קבלתם בהוצאת שבועה מפיו היא שלא תאמר שאין ראוי לומר כן אלא בעדות ופקדון שהאחרים נזקקין לתבעו ולהשביעו מצד חק תביעה אלא אף בכל השבועות כן כמו שיתבאר בפרק שלישי במשנה אחרונה שבו ונשוב לדברינו והוא שכל שעבר על שבועה זו בין בשוגג בין במזיד מביא קרבן עולה ויורד והוא חטאת הנזכר למעלה מכח פרשת נפש כי תחטא ושמעה קול אלה האמור בפרשת ויקרא וזה שמביא בה קרבן אף על המזיד הוא ממה שלא נאמר שם ונעלם:

4 שבועת הפקדון היא כל שיש לחברו תביעת ממון עליו באיזה צד וכפר בו ונשבע ואח"כ הודה ודינו לשלם קרן וחומש ולהביא אשם גזלות האמור בסוף ויקרא בפרשת וכחש בעמיתו בין בשוגג בין במזיד שהרי לא נאמר בו ונעלם ואזהרתו על הכפירה לבד מולא תכחשו ועל שבועת הכפירה מולא תשקרו איש בעמיתו כך פרשוהו מפי השמועה לא תשקרו בשבועתכם על ממון שנכפר בדבור וכל שחייבנו בשוגג אם הוא אנוס פטור מכלום ובפרטי הענינים יתבאר מהו שגגה ומהו אונס בכל אחת ואחת:

5 ושבועת הדיינין והיא שהדיינין משביעין על קצת הכפירות היא מכלל שבועת הפקדון:

6 והריני חוזר על הצעת הדברים לומר שמסכתא זו באה לבאר עניני שבועות אלו כלם על הסדר והוא עקר המסכתא אלא שמאחר שנתערב בקרבן עולה ויורד האמור בשבועת בטוי ושבועת העדות ענין שלישי לאותו קרבן עצמו והוא נכנס למקדש או אוכל בשר קדש בטומאת הגוף כמו שנאמר שם או נפש כי תגע בכל דבר טמא וכו' ולמדו מפי השמועה שעל טומאת מקדש וקדשיו דבר הכתוב נתגלגל לבאר בכאן בטומאה זו על איזה צד מחייבת בקרבן זה ועל איזה צד הוא חייב בה כרת והוא הענין הנכלל בידיעות הטומאה כמו שיתבאר ורצה להקדימן כדי שיסתלק מהן ויקבע סדרו על עניני השבועות שהם עקר המסכתא ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לחמשה חלקים הראשון לבאר עניני הבא למקדש או אוכל בשר קדש בטומאה הן במזיד הן בשוגג כיצד הוא דינו ויתגלגל עם זה ענינים אחרים מעניני הקרבנות והעזרה והמקדש והחלק השני לבאר עניני שבועת בטוי והשלישי לבאר עניני שבועת שוא והרביעי לבאר עניני שבועת העדות והחמישי לבאר עניני שבועת הפקדון ובכללה על איזה צד הדיינין משביעין הן מדברי תורה הן מדברי סופרים החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון ובפרק שני החלק השני והחלק השלישי יתבארו בפרק שלישי החלק הרביעי יתבאר בפרק רביעי החלק החמישי יתבאר בפרק חמישי וששי ושביעי ושמיני זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם כמו שיתבאר:

7 והפרק הראשון אמנם יסוד ענינו לבאר קצת החלק הראשון ורובו יסב על שלשה ענינים הראשון לבאר שגגת טומאת מקדש וקדשיו במה היא מתכפרת בידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים ובמה היא מתכפרת כשיש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף או בסוף ולא בתחלה או לא בתחלה ולא בסוף השני לבאר זדון טומאת מקדש וקדשיו עם התשובה איזה קרבן גומר כפרתם השלישי לבאר שאר עבירות שבתורה עם התשובה איזה קרבן גומר כפרתם ומה חלוק יש בזה בין כהנים לישראלים זהו שרש הפרק אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם: